החלטה בתיק בש"פ 7273/13

             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב) מיום 24.10.2013, בה הורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו שביישוב ***.

1.          ביום 31.1.2013 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון אונס, מעשים מגונים ואיומים. על-פי המתואר, המשיב הגיע בשעת לילה לגן ציבורי, נגש למתלוננת, ששהתה בגן עם חבר, ואמר לה כי הוא מכירה ותבע מהחבר לדעת מה הוא עושה בחברתה. המשיב דרש לשוחח עם המתלונן ביחידות ואמר לחבר להתרחק תוך שהוא מאיים עליו. לאחר חילופי הדברים התרחק החבר והמתלוננת נשארה עם המשיב. המשיב החל לדבר עם המתלוננת, זו ניסתה להתרחק אך המשיב נצמד אליה ודחק אותה לעבר קיר בגן. המשיב נגע בגופה של המתלוננת, הוציא את איבר מינו ממכנסיו ודרש ממנה לגעת בו. המתלוננת סירבה, בכתב וביקשה מהמשיב לעזוב אותה. המשיב סטר לה ודרש ממנה לגעת באיבר מינו, המתלוננת עשתה כן ולאחר מכן החלה לצעוק לעזרה. המשיב סתם את פיה בידו ותפס אותה בחוזקה, בתגובה נשכה את ידו. המשיב ניסה להפשיט בכוח את המתלוננת מבגדיה, תוך שהיא נאבקת בו. המשיב הכניס את איבר מינו בין רגליה של המתלוננת מעל הבגדים וחיכך את איבר מינו החשוף בגופה. לאחר מכן הציעה המתלוננת למשיב לעבור למקום אחר, המשיב סירב ונישק בכוח את צווארה, כאשר המתלוננת בוכה, צועקת לעזרה והמשיב מנסה בכוח לסתום את פיה. לאחר זמן מה, הוביל המשיב את המתלוננת לאזור אחר בגן, שם נישקה בכוח ולאחר שנפלה לרצפה המשיך תוך שהוא שוכב עליה וסותם את פיה. בשלב זה, חלף עובר אורח במקום, הבחין בנעשה, נגש למשיב, צעק עליו ודחפו. המשיב בתגובה דחף את עובר האורח וברח מהמקום. המתלוננת נותרה במקום בוכה והמומה ולאחר מכן החלה ללכת לכיוון ביתה. המשיב חזר אל הגן, תפס אותה וניסה לגרור אותה לתוך הגן. המתלוננת התנגדה ונפלה, המשיב נצמד אליה, נגע בגופה, באיבר מינה ובחזה מעל הבגדים כשהוא מתעלם מבכייה ומצעקותיה. כך המשיך עד שהבחין בחבורת נערים מתקרבת וברח מהמקום.

2.          עם הגשת כתב האישום, הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 3.3.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב כמבוקש, וזאת לאחר שבאת-כוח המשיב דאז הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה ולאחר שהתקבל תסקיר בעניינו של המשיב, לבקשתה. בתסקיר המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את המשיב לחלופות שהוצעו, בציינו כי מדובר בצעיר עם רמת סיכון גבוהה ביותר להישנות מעשים פורצי גבולות. צוין כי החלופה היחידה שעשויה להיות מתאימה היא מסגרת שתיתן מענה לקשייו הנפשיים של המשיב. יצוין כי בשלב זה התקבלה גם חוות דעת פסיכיאטרית הקובעת כי המשיב כשיר לעמוד לדין וכי היה אחראי למעשיו.

3.          ביום 7.7.2013 הגיש בא-כוחו החדש של המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט קמא בנימוק של כרסום בתשתית הראייתית וכן הציע חלופת מעצר חדשה. יצוין כי המשיב הכחיש הכחשה גורפת את זיהויו כתוקף המתלוננת. הוסכם כי ייערך תסקיר משלים בשאלת מסוכנותו של המשיב. בתסקיר נמסר כי המשיב סירב לדבר עם קצינת המבחן משום שממניעים דתיים אינו יכול לשהות עימה בחדר אחד. עוד עלה כי אין לו קשר עם משפחתו וכי מצבו הנפשי וההתנהגותי לא מאוזן כראוי. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב הן כלפי עצמו, הן כלפי הסביבה, לא פחתה, וכן התרשם כי המשיב זקוק למסגרת סגורה, נוקשה ובעלת גבולות ברורים. המלצתו היתה שלא לשחררו לחלופה שהוצעה.

4.          בדיון ביום 11.8.2013 שהתקיים לאחר קבלת התסקיר, מסר בא-כוח המשיב כי לדברי המשיב הוא אינו יכול לשוחח עם אישה ועל כן ביקש כי המשיב ייפגש עם קצין מבחן ולא עם קצינת מבחן. בדיון ביום 2.9.2013 הודיע בא-כוח המשיב כי משפחתו של המשיב מציעה חלופה חדשה בבית אחותו שבירושלים. בשלב זה הורה בית המשפט לשירות המבחן להיפגש שוב עם המשיב באמצעות קצין מבחן, ולבחון את החלופה המוצעת.

5.          שירות המבחן הודיע ביום 30.9.2013 כי קצין המבחן שהגיש את התסקיר הראשון מסיים את עבודתו ולא יוכל לערוך את ההשלמה, ולכן לא ניתן להיענות לבקשת המשיב. בדיון שנערך באותו היום קבע בית המשפט כי לאור העובדה שאחות המשיב לא התייצבה, לא ניתן לבחון את השחרור לביתה כחלופה ובשל כך דחה את הדיון. בהמשך ביקש בא-כוח המשיב לשקול את שחרור המשיב לבית הוריו שבבית שמש. בית המשפט הורה למשפחת המשיב לבחון אפשרות שהייתו בביתן של אחת מאחיותיו מחוץ לבית שמש.

6.          בדיון ביום 24.10.2013 הוצעה חלופה חדשה בבית אחותו של המשיב ביישוב אדם בפיקוחם של האחות, בעלה ואמו של המשיב. באת-כוח העוררת התנגדה לשחרור לחלופה זו. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט קמא נושא הערר שלפניי. לעניין הכרסום בראיות, ציין בית המשפט כי מלכתחילה בהחלטה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, יצא מהנחה כי עוצמת הראיות בעניינו אינה גבוהה אך לאור מסוכנותו הגבוהה החליט שאין מקום לשחררו לחלופה שהוצעה בשעתו. לאחר שבחן בית המשפט את החלופה העדכנית, הורה על שחרור המשיב לחלופה זו - בבית אחותו של המשיב - וזאת משני טעמים: האחד, בשל חלוף הזמן מאז מעצרו של המשיב - כתשעה חודשים; השני, כיוון שחלופת המעצר החדשה שהוצעה נמצאת במקום מרוחק מבית שמש, מקום מגוריה של המתלוננת. כן התחשב בית המשפט בנכונותם של המפקחים להירתם לפיקוח על המשיב.

7.          למען שלמות התמונה יצוין כי מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה החל מיום 31.10.2013 בתשעים ימים נוספים, ואולם נקבע כי אין בכך כדי למנוע דיון והחלטה בבקשת המשיב לשחרורו בחלופה מעצר בבית המשפט המחוזי (בש"פ 7017/13, החלטה מיום 23.10.2013).

8.          מכאן הערר שלפניי. העוררת טוענת כי נסיבות המקרה מצביעות על כך שאין בחלופת המעצר כדי להבטיח את מטרת המעצר. לדבריה, נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות למשיב מלמדות על היעדר רסן ועכבות מצדו. בשני התסקירים שניתנו בעניינו עמד שירות המבחן על מסוכנותו הגבוהה של המשיב. שירות המבחן העריך כי המשיב זקוק למסגרת סגורה, נוקשה ובעלת גבולות ברורים. להערכתו, לא קיימת חלופה אנושית אשר תוכל לתת מענה למסוכנותו. לגישת העוררת, בהתחשב בהערכת הגורמים המקצועיים, אין למיקום החלופה כל רלוונטיות בענייננו, אף אם זו מרחיקה את המשיב מהמתלוננת. כך, גם נכונותם של המפקחים אינה רלוונטית, שהרי נוכח מאפייניו של המשיב, עליהם עמד שירות המבחן, ברי כי אין ביכולתם האובייקטיבית להציב לו גבולות אפקטיביים. העוררת מוסיפה כי גם בבית המשפט הדגים המשיב פעם אחר פעם בהתנהגותו כי הוא אינו ראוי לאמון ומשכך אינו מתאים לשחרור ממעצרו בתנאים. לבסוף, מציינת העוררת כי ההליך העיקרי בעניינו של המשיב מצוי בשלב מתקדם ביותר וכי פרשת ההגנה קבועה ליום 3.12.2013.

9.          בא-כוח המשיב מתנגד לקבלת הערר. לשיטתו, בית המשפט קמא נחשף לתמונה במלואה, על הקשיים שבה, והחליט לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת. הוא מדגיש כי השופט רומנוב ניהל בדיון שיג ושיח ישיר עם המשיב תוך שהוא מנסה לברר אם ניתן לתת בו אמון, והגיע למסקנה חיובית בהקשר זה. בא-כוח העורר מכיר בכך שהתנהגות מרשו אינה תמיד עונה על נורמות ההתנהגות המקובלות, כך לדבריו, וכי יש לזכור כי הלה נפצע בעבר בתאונת דרכים, אך יחד עם זאת המשיב חוזר ואומר כי אינו אשם במיוחס לו. עוד הדגיש כי המשיב התחייב לעמוד בתנאי השחרור שנקבעו לו. טענה מרכזית נוספת בפי בא-כוח העורר היא כי חל כרסום בראיות, בעיקר בשאלת זיהויו של המשיב. הוא מסביר כי אופן זיהויו של המשיב על-ידי המתלוננת בחקירתה במשטרה לוקה בפגמים מהותיים, המעמידים בספק את שאלת מעורבותו של המשיב בפרשה. אף בית המשפט קמא הביע במהלך הדיון ביקורת על התנהלות המשטרה בעניין זה. הוא מוסיף כי בכוונת ההגנה לטעון כי אחיו של המשיב הוא שביצע את העבירות.

דיון והכרעה

10.        לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל. עיון בכתב האישום שהוגש נגד המשיב ובהערכות הגורמים המקצועיים שבאו עימו במגע, מלמד על נקל כי מהמשיב נשקפת מסוכנות גבוהה, שאינה מתמקדת במתלוננת דווקא. מעובדות כתב האישום מצטיירת תמונה לכאורית של מי שנטפל לקורבן תמים ואקראי בגן ציבורי, הניס את האדם שבחברתו שהתה, והחל לבצע בה עבירות מין תוך שימוש בכוח והשמעת איומים חרף תחנוניה ובכייה שיחדל ממעשיו. גם לאחר שנמלט עקב התערבותו של עובר אורח, לא הרפה המשיב מהמתלוננת ושב אליה במטרה להשלים את זממו, הכל על-פי החשד המיוחס לו כמובן ועדות המתלוננת שנשמעה בינתיים. התנהלות זאת המיוחסת למשיב לכאורה אכן מצביעה על היעדר רסן ועכבות מצידו, אשר בתורם מלמדים על רמת סיכון גבוהה, כאמור. גם שירות המבחן התרשם מהמשיב כמי שנשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להתנהגות פורצת גבולות. קצין המבחן שלל את שחרורו לחלופות המעצר שהוצעו והדגיש כי חלופה אנושית לא יהיה בה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לצד זאת,  העריך כי רק מסגרת סגורה, נוקשה ובעלת גבולות ברורים עשויה לתת מענה למסוכנותו. כמו- כן, הומלץ לבחון אפשרות של טיפול ומעקב פסיכיאטריים על רקע מצבו הנפשי הבלתי יציב של המשיב. יודגש כי הערכת שירות המבחן לא השתנתה לאורך ניהול ההליך וגם בתסקיר השני שנערך בעניינו של המשיב נמצא כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה.

11.        זאת ועוד. מסכימה אני לטענת העוררת כי בנסיבות העניין לשאלת מיקום החלופה ונכונות המפקחים לפקח על המשיב יש משקל מוגבל בלבד בבחינת שחרורו לחלופת מעצר. כאמור, קצין המבחן שבחן את עניינו של המשיב מצא כי חלופה אנושית לא תסכון במקרה הנוכחי וכי יש צורך במסגרת סגורה ונוקשה כדי לרסן את הסכנה הנשקפת הימנו. במקרה כגון זה, שבו מצבו הנפשי וההתנהגותי של הנאשם אינו יציב על-פניו, להערכה המקצועית של שירות המבחן יש משקל בלתי מבוטל בהערכת המסוכנות והאפשרות לאיינה באמצעות חלופה הולמת. לא מצאתי טעם המצדיק סטייה מהמלצתו של קצין המבחן במקרה הנוכחי. אוסיף כי העובדה שהמשיב חזר להיות בקשר עם משפחתו רק בעת האחרונה אף היא אינה מניחה את הדעת בנסיבות הכוללות של המקרה.

12.        באשר לשאלת הכרסום בראיות. עניין זה אינו עומד להכרעה לפניי וככל שלבא-כוח המשיב יש טענות בהקשר זה, הרי שעליו לפנות לבית המשפט המחוזי. אציין רק כי גם אם נפל פגם בדרך בו הוצגה תמונת המשיב למתלוננת במשטרה, באופן שתיאר זאת בא-כוח העורר לפניי, אין זה אומר בהכרח כי המשיב לא ביצע את העבירות המיוחסות לו וכמובן שאיני מביעה כל עמדה בעניין. סוגיה זו תיבחן לעומקה בהליך העיקרי לאחר סיום ההוכחות בבית המשפט קמא.

13.        לבסוף אציין כי ההליך העיקרי נמצא בשלב מתקדם ביותר, על סף פרשת ההגנה, הקבועה לחודש דצמבר הקרוב ולמעשה התיק נמצא בשלב של ישורת אחרונה. בנוסף מעצרו של המשיב הוארך בהסכמה בתשעים יום נוספים רק בימים האחרונים, אך כפי שסוכם בין הצדדים לא אתחשב בכך כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערר.

             סיכומו של דבר, על יסוד השיקולים הנזכרים סבורה אני כי יש לקבל את הערר ולהורות כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו. יש מקום לקבל גם את המלצת שירות המבחן כי המשיב יעמוד בטיפול ומעקב פסיכיאטריים בשב"ס, ככל שהדבר לא נעשה עד היום.

           ניתנה היום, כ"ג בחשון תשע"ד (27.10.13).

                       ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   13072730_B02.doc   עכ